לימוד גמרא בעיון ליום העצמאות ויום ירושלים

יום העצמאות שמח!

סוגיא עם מקורות שונים בשיתוף 'צורבא מרבנן בעיון'

מצוות הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל – מקורות שונים

צפה בקובץ המקורות 

שיעור על הסוגיה

דף השלמה – פתחי תשובה

הסבר קצר על החוברת

יום עצמאות שמח!

הלל ביום בעצמאות ויום ירושלים

אמירת הלל ביום העצמאות ויום ירושלים – מקורות שונים 

צפה בקובץ מקורות

סיכום הסוגיא – הצעה ללומד

שיעור  – הרב מאיר נאמן

אמירת הלל ביום העצמאות ויום ירושלים – מבנה הסוגיא

א. תקנת אמירת הלל

בדברי חז"ל נמנו י"ח ימים בהם אומרים הלל: ח' ימי סוכות, א' דפסח, שבועות וכן ח' ימי חנוכה.

הגמרא בפסחים (קיז ע"א) מביאה ברייתא ובה דברי תנאים ביחס לשאלה מי אמר את ההלל: משה וישראל, יהושע וישראל, ועוד, ומסיימת בדעת חכמים האומרים: "נביאים שביניהן תיקנו להם לישראל שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבוא עליהם לישראל וכשנגאלין אומרים אותו על גאולתם".

בהמשך נראה שנחלקו האחרונים בביאור מחלוקת התנאים, וכן נדון מהי 'כל צרה וצרה'.

בגמרא בערכין (י ע"א) מתבאר שהלל נאמר בימים שנקראים 'מועד' ואסורים בעשיית מלאכה, או 'משום ניסא'. וכמו שנאמר בגמרא פסחים הנ"ל 'על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה', ובמגילת תענית "כל תשועה ותשועה'.

ב. האם יש צורך בתקנה חדשה של בית דין על מנת לומר הלל על מאורעות חדשים

בביאור דברי התנאים בפסחים, כתב בשו"ת שיבת ציון שדעת התנאים שפירטו מאורע מסויים היא שדווקא באותו אירוע אמרו על ידי תקנת חכמי אותו דור, אך לא בשאר מאורעות. ודעת חכמים החולקים היא שאין תקנה מיוחדת לכל מאורע, אלא חכמים הראשונים תיקנו תקנה כוללת על כל צרה וצרה.

בגמרא ערכין מתבאר עוד שמצד הנס יש לומר הלל בפורים, ונחלקו אמוראים מה הסיבה שאין אומרים: לדעת ר' יצחק משום שאין אומרים שירה על נס שבחו"ל, לדעת רב נחמן 'קרייתא זו הלילא', כלומר קריאת המגילה נחשבת כאמירת הלל, ולדעת רבא משום ש'אכתי עבדי אחשוורוש אנן' ואינה גאולה שלימה.

א"כ לדעת ר' יצחק ורבא לא שלמו התנאים לומר הלל על נס פורים, ולדעת רב נחמן אמנם שלמו, ובכל זאת אין לומר משום שקריאת המגילה משלימה את הצורך בכך.

כתב המאירי שלדעת רב נחמן מי שאין לו מגילה אומר הלל, דסובר שכשיש מגילה אינו פטור מלומר הלל, אלא יוצא ידי חובת אמירתו על ידי המגילה, ולכן כשאינו קורא מגילה חוזרת לחול עליו תקנת ההלל. ומבואר שסובר המאירי שיש תקנת הלל גם בפורים, ובפשטות אין זו תקנה מיוחדת, שהרי בפורים תיקנו קריאת מגילה, אלא זו התקנה הקדומה של אמירת הלל על 'כל צרה וצרה', וכדעת חכמים בגמרא פסחים.

וכן למד החתם סופר בדעתו, וביאר עוד שאמנם לא הביאו הפוסקים דברי המאירי משום שסוברים שהלכה כרבא, האומר שעל נס שבחו"ל אין לומר שירה, וכל הניסים שנעשים עמנו הריהם בחו"ל. לדברי החת"ס עולה ברור שהתקנה הקדומה היתה על כל צרה וצרה, ואםכן כשהנס הוא בארץ ישראל התקנה שרירה וקיימת.

ג. גדרים שונים בחיוב אמירת ההלל

  1. הצלה של כלל ישראל

כתב רבינו יונה בשם רבינו תם שהלל נתקן רק על נס שנעשה לכל ישראל ולא ליחידים. וכן למד החיד"א בשו"ת 'חיים שאל' בדעת רש"י דכתב 'על כל צרה וצרה – כגון חנוכה' דהיינו נס הנעשה לכל ישראל, וכן בדעת הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש שלא כתבו בשום מקום שיש לומר הלל על הצלה מצרה, מטעם זה.

יש מקום לדון בהגדרת 'עם ישראל' בסוגיות שונות בש"ס והאם יש להקיש משם לנידוננו, אך קיצרנו במקום שדורש הרחבה לימודית ועיונית.

ומ"מ דנו הפוסקים בזמן הקמת המדינה אם נחשב נס הנעשה לכלל ישראל. דכן כתב בפשטות בשו"ת קול מבשר, משום שיש כאן הצלה מעבדות לחרות לכלל העם, שעכשיו יש לכולם מדינה (גם אם אינם מתגוררים בה), וכן הצלה ממוות לחיים, דההצלה בא"י משפיעה על בטחונם של כל היהודים בגולה. וכן כתב בשו"ת ישכיל עבדי, אך מסיק שתנאים אחרים לא התקיימו ולכן אין לומר הלל, ע"ש היטב.

  1. תקנת הנביאים מתייחסת לזמן ההצלה או לכל שנה ושנה שאחריה

בשאילתות כתב שיש חיוב הלל מן התורה 'בעידנא דמתרחיש להו ניסא', ולמד מכאן הנצי"ב בהעמק שאלה דהיינו בזמן הנס ממש, ואילו בשאר השנים שאחריו אינו אלא מדרבנן. אך עיין בדברי החת"ס (המובאים בשו"ת יביע אומר) שאף בשאר השנים זה מן התורה מכח ק"ו. ומ"מ לדעת שניהם מדרבנן וודאי יש לומר אף בשנים שלאחר הנס עצמו.

  1. אי בעינן דווקא נס היוצא מגדר הטבע

כתב המהר"ץ חיות שאין לומר הלל אלא על נס היוצא מגדר הטבע ולא על נס שבדרך הטבע, כמלחמות. ודקדק כן משאלת הגמרא המפורסמת בשבת 'מאי חנוכה', דוודאי עיקר הנס היה ההתגברות על היוונים וזה ידוע, ואם כן מה יש לשאול. אלא כוונתה על איזה נס ניתן לתקן הלל, ועל כך התשובה נס פך השמן, היוצא מגדר הטבע.

אמנם בדברי הפוסקים שראינו לעיל (ההפנייה לדברי העמק שאלה שגויה) מבואר שדנו בשאלת אמירת ההלל גם על הצלה כדרך הטבע, כמבואר בדברי החת"ס והחיד"א.

  1. אי בעינן דווקא גמר גאולה

כן כתב בשו"ת ישכיל עבדי בשם הירושלמי.

אך בקרבן העדה ביאר בירושלמי שהכוונה שלא היתה גמר גאולה עד עברם את הים, והיינו שזהו מהלך אחד ואין לומר הלל אלא בסופו. וא"כ בנידו"ד שההצלה של מלחמת השחרור ומלחמת ששת הימים הסתיימו בזמנן, חשיב גאולה שלמה.

ועוד יש לדון בזה מצד שמהותה של המדינה אינה הצלה של דור מסויים אלא מציאות קיימת לדורות, שפיר נחשב גאולה גמורה.

ד. תקנות הרה"ר ודברי הרצי"ה בזה

הרבנות הראשית לישראל בשנים הראשונות תיקנה לומר הלל בלי ברכה. סיבת הדבר, כפי שמתבאר מכמה מקומות, וכן משמע בדברי הרצי"ה, שרצתה הרבנות שאופן ההודיה יהיה מוסכם על מרבית תלמידי החכמים שבדור. לאחר מלחמת ששת הימים תיקנה הרבנות לומר הלל בברכה משום שחובת ההודאה הפכה לפשוטה וברורה יותר בקרב תלמידי החכמים שבדור.

הרצי"ה נתן מקום גם בתקופה הראשונה לומר הלל בברכה עבור מי שחש את ההודאה במלוא עוצמתה, אלא שבישיבת מרכז הרב נמנע מכך משום תקנת הרה"ר.

הזמנת חוברות לימוד ליום העצמאות