לקראת חג הסוכות הפצנו בישיבות חוברות מודפסות עם סוגיה בנושא:

האם מי שמטייל בחג חייב בסוכה?

הלומדים ענו על השאלון המובא להלן (ושכרו בצדו), ואנו מגישים כאן מבחר מהתשובות.

גם אתה מוזמן לענות על השאלון! ללימוד הסוגיה לחץ כאן 

בנוסף, כאן תוכלו למצוא שיעורים מוקלטים וסוגיות נוספות לחג הסוכות.

לימוד טוב ופורה!

להלן התשובות הזוכות. אשריכם!

תשובתו של יהונתן יעקב לקס לשאלה ההלכתית (ותודה על התיקונים)

נאמר במס' סוכה (כו ע"א) שהולכי דרכים ביום פטורים מסוכה ביום וחייבים בלילה. וכך נפסק בשו"ע (סי' תרמ). ונחלקו האחרונים האם מטיילים מוגדרים כאותם הולכי דרכים הנזכרים בגמרא ובשו"ע.
האג"מ (ח"ג סי' צג) יצא לחדש שדווקא הולכי דרכים שהולכים לפרנסתם הם הפטורים מסוכה, אולם יציאה לטיול (שהגדירו האג"מ כדבר שאין בו שום צורך) אין פטור מסוכה, ועל כן ההולכים לטיול, אם ברצונם לאכול דברים המחייבים בסוכה (כגון יותר מכביצה פת) חייבים להקים סוכה בשביל כך. אולם לכא' היה אפשר לדייק מדברי האג"מ שאם הטיול הוא אכן צורך (כגון בני ישיבה שאכן צריכים את הטיול הזה בשביל מנוחתם ושלוותם, וע"י יוכלו לחזור ללמוד ביתר שאת) יהיה מותר לצאת ולטייל. אלא שבתשובה אחרת (אה"ע ח"ד סי' לב) כתב האג"מ במפורש שיהיה מותר לצורך 'גדול'. וכדבריו נראה שפסק בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סי' מו, ויש להעיר שבחוברת שחילקתם נכתב בטעות שהתשובה הינה בחלק ו ואינו נכון).
גם הגרש"ז אינו מגדיר את המטיילים כהולכי דרכים אבל נראה שטעמו אחר, מפני שהם יכולים לעשות זאת בזמן אחר, דלא כאג"מ שמסביר שהגמרא התירה רק לשם צורך גדול כמו פרנסה. ויוצא מדברי הגרש"ז חומרא וקולא, גם האנשים אשר הולכים לפרנסתם, כאשר יש להם זמן אחר לילך, לא הותר להם לילך, וזו חומרא. והקולא מדבריו היא שלמטיילים שאין להם זמן אחר לטייל, אף אם אין זה צורך גדול – יהיה מותר לטייל. ונראה שבכיוון זה הלך מחבר ספר פסקי תשובות (סי' תרמ הע' 38, ובחוברת שהדפסתם נפלה טעות סופר ונכתב שם הספר "פסקי תשובה" ואין מדובר בספר זה שחיברו ר' אברהם פיטרקובסקי, אלא בספר פסקי תשובות לרב רבינוביץ' שליט"א). ויש להעיר על דבריו שציין את שו"ת אז נדברו כאחד מן האוסרים וכל המעיין בתשובתו יראה שאינו כן.
גם מו"ר הרב אריאל הלך בדרכו של האג"מ אולם נראה שלא הכריע כך לגמרי, שהרי כתב שראוי להימנע מטיולים ובנוסף לזה הוא גם דן לכ"ז את המטיילים בא"י.

הדעה השניה בפוסקים סוברת שיש לדמות באופן מוחלט את המטיילים להולכי הדרכים, ולענ"ד כך גם משמע מדברי המשנ"ב (סי' תרמ סקל"ט) שכתב שתשבו כעין תדורו אמר רחמנא, וכמו שאדם אינו נמנע מלנסוע לאיזה עניין, כך גם בסוכות. עד"כ, ונראה שלא חילק כלל אם היציאה היא לשם פרנסה או לא. כסברא זו סוברים הרבה אחרונים (ודבריהם מובאים בספר מקראי קודש פ"י סעיף סח) וביניהם הגרי"ש אלישיב, הרב קרליץ זצוק"ל והרב ליאור שליט"א והרב אשר וייס שליט"א. אולם יש לציין שראיתי בפירושו של ר' אברהם מן ההר שכתב "כל ימות החג לא הצריכו הכתוב למונעו בדבר הצריך" ולכא' משמע יותר כדעה הראשונה שהבאנו, שכאשר אין צורך אין לצאת מן הסוכה (וצע"ג כיצד יבאר חוט השני את דבריו, שהרי חוט השני מעיקר הדין התיר אף ללא צורך מיוחד).

עכ"פ, נראה למעשה שעל אף שיש המתירים וסברתם חזקה (בין אם נאמר שמותר ללכת, ובין אם נאמר שטיול הוא צורך מספק) נראה שאם יכול לטייל אחר החג המעשה הנכון הוא להישאר בחג הסוכות בסוכה ולהתקדש מקדושתה, ועכ"פ במקום צורך נראה שיש מקום לסמוך על גדולי ישראל שהתירו.

תשובתו של נריה לשאלה ההלכתית

נחלקו האחרונים בשאלה זו.
לדעת האוסרים היתר "הולכי דרכים" הפטורים מסוכה נאמר רק כאשר יש צורך מהותי לאדם לצאת לדרך ולהיפטר מסוכה. הצורך יכול להיות למצווה (הרב עובדיה), או כי אין זמן אחר (הגרשז"א אוירבך), או צורך ממש כמו סחורה (אג"מ, פ"ת), ואילו יציאה לטיול אינה שייכת לגדר של צורך מהותי אלא של תענוג בעלמא, ולכן יהיה אסור לאכול לחם מחוץ לסוכה בטיול, אא"כ מדובר בחשש סכנה אם לא יאכל(פ"ת).
המקור המרכזי לדעת האוסרים הוא ממנחות מא. שם מסופר על מלאך שהוכיח את רב קטינא על כך שביקש "טצדקי"(-תחבולות) להיפטר ממצוות ציצית ואמר לו "בזמן דאיכא דריתחא" נענשים על כך, וכמו לעניין ציצית כך גם לעניין סוכה אל לו לאדם לפטור את עצמו ממצוות עשה אא"כ מדובר בצורך מהותי.
לדעת המתירים היוצא לטיול נכנס לגדר "הולכי דרכים", או מטעם שדבר זה גורם לשמחה במועד וממילא מדובר בצורך מצווה (הרב ברוך רוזנברג), או כי אין הרבה הזדמנויות אחרות לטייל (הרב יעקב אריאל), או מטעם זה שאין חילוק בין הולך לצורך מסחר לטיול ששניהם דבר רשות (שו"ת אז נדברו), ולכן יציאה לטיול נכנסת לגדר "הולכי דרכים" הפטורים מהסוכה במהלך הטיול.
המקור המרכזי לדעת המתירים הוא דברי הגמרא בסוכה כח: "תשבו כעין תדורו" – התורה לא מנעה מהאדם לצאת לדרך בסוכות כמו שרגיל לצאת כל השנה, ולכן התירו חז"ל להולכי דרכים לצאת לדרך לכתחילה ולהיפטר מסוכה, וכמו שבכל השנה יוצא אדם לטייל ולא אכפת לו שהוא אוכל מחוץ לביתו כך גם בסוכות מותר לאכול מחוץ לסוכה.
חשוב לציין שגם לדעת המתירים מוטב שישתדל למצוא פתרון נוח להקמת סוכה (בעזרת סכך "נצח", מכונית וכדו'), או לכל הפחות יחפש סוכה לאכול בה, אך מכל מקום אם אין לו סוכה מותר לו לאכול לחם מחוץ לסוכה.

תשובתו של שי פיזם לשאלה ההלכתית

השאלה הראשונית היא האם מטיילים כלולים בפטור של עוסקים במצווה, שהטורח שבמצווה אחרת יפריע להם לבצע את המצווה שהם בעיצומה, לרוב הדעות מטיילים אינם עוסקים במצווה אך הרב יעקב אריאל ב"אהלה של תורה" מציע שאדם שבשאר השנה לא יכול לטייל אלא רק בחול המועד, יש בכך משום מצווה של חיבת הארץ ויישובה, וזה רק בא"י. ולכן אין לבוא בטרוניא לאוכל לחם מחוץ לסוכה, ואמנם אין לעשות כך לכתחילה. לפי זה הפטור הוא מצד "עוסק במצווה פטור מן המצווה".
מטיילים לרוב הדעות אינם כהולכי דרכים של צורך, שמדין "תשבו כעין תדורו" פטורים מסוכה (כשאם שאדם לא נמנע מלצאת לדרך על אף שלא יאכל בביתו) ולכן לדעת ר' אריה פומרנצ'יק ב"עמק ברכה" אין לצאת לטייל כלל בסוכות, וגם המתירים לטייל בסוכות, סוברים בחלקם שאין שום היתר לאכול מחוץ לסוכה כי פטור "הולכי דרכים" לא נקרא על מטיילים. עליהם חולק הרב ברוך רוזנברג שאומר שהולכי דרכים כלל לא מחוייב באכילה בסוכה ולכן יותר לאכול מדין "הולכי דרכים".
אך רוב רובם של הפוסקים לא רואים בטיול לא מצווה ולא דין "הולכי דרכים" (שלשיטתם הולכי דרכים חייבים במצווה אלא שפטורים מדין "תשבו" ולכן כשאין צורך אין פטור מין "תשבו").
גם למתירים יש לשאול האם ראוי לאדם להפטר ממצוות עשה, בשאלה זו עוסקים כל המצטטים את סוגיית "טצדקי" ממנה ברור שאין לאדם להפטר (ואפילו להמנע מחיוב) במצוות עשה.
ה"אגרות משה" מעלה אפשרות של טיול שהוא צורך אם אדם שילם והוציא כסף על נסיעה למקום ואין לו זמן לטייל שם אלא בחוה"מ, אז אולי יש בכך משום צורך.