לקראת חג החנוכה הפצנו בישיבות חוברות מודפסות עם סוגיה בנושא:

פרסומי ניסא – זמן הדלקת נרות חנוכה

הלומדים ענו על השאלון המובא להלן (ושכרו בצדו).

יישר כח לכל המשיבים!

מבחר מתוך התשובות שעניתם לשאלה הפתוחה: האם פרסום הנס הכרחי להדלקה?

תשובתו של נריה בולאק, ברכות על הזכיה!

נחלקו המג"א והחמד משה בשאלה האם בציור שאדם לא הדליק נרות בזמנו והגיע שעת לילה מאוחרת שבני ביתו ישנים. האם כדי להדליק בברכה מוכרחים להעיר את בני הבית או שרק עדיף. המג"א פסק שכדי לברך צריך להעיר את בני הבית. ואילו נחמד משה שהובא בביאור הלכה פסק שעדיף להעיר בשביל ההידור אך לא מוכרח, ומברכים אף בלא זה.

ביאר האגרות משה היטב שנחלקו בשאלה האם פרסום הנס הוא הכרחי להדלקה. למג"א לא מברכים בלא הדלקה. והראיה לשיטתו היא פשט הסוגיה לפי חלק מהראשונים שאם לא הדליק בזמן הראוי לפרסום הנס דהיינו בחצי שעה הראשונה- לא חוזר ומדליק כלל. משמע פרסום הנס מעכב ממש.
אך הראיה לשיטת נחמד משה היא מכך שפסק השלטים גיבורים שאדם הנמצא לבדו בין גויים בכל זאת מדליק בברכה. משמע שאין עיכוב בפרסום הנס. אלא זהו רק דבר נוסף לעצם ההדלקה.

תשובתו של עוז ניסנבוים, ברכות על הזכיה!

לא הכרחי- כמו שאמר הריא"ז, שאם נמצא במקום שיש רק גויים ואשתו מדליקה עליו, בכל זאת ידליק נרות חנוכה ויברך ולמרות שיש פרסום הנס רק בשבילו. ולכאורה אם פרסום הנס הכרחי להדלקה, לא היה מברך במקרה זה.
הכרחי- (מור וקציעה) הסיבה שמברכים לאחר החצי שעה הראשונה (לכאורה לא אמורים לברך לאחר החצי שעה הראשונה-שעבר עיקר המצווה, כי כשיש ספק בחיוב המצווה אין מברכים) היא כי בנר חנוכה פרסום הנס הוא עיקר המצווה.
נפק"מ- אדם שחוזר הביתה בשעת לילה מאוחרת, ובני הבית ישנים ואין אפשרות להעיר אותם. לפי הדעה שפרסום הנס הכרחי למצווה- ידליק ולא יברך, כי לא יהיה פרסום הנס לאף אחד. לפי הדעה שלא הכרחי- יוכל להדליק נרות בברכה

תשובתו של אבינדב אבוקרט:

פרסום הכרחי – שהרי מי שהניח נר חנוכה למעלה מכ' אמה לא יצא (שו"ע תרעא ו) ידי חובה כיון שאין בזה שום פרסום הנס.
פרסום לא הכרחי – אם עבר זמן שיש אנשים ברחוב ולא הדליק יכול להדליק בדיעבד (שו"ע תרעב ב) ואם הפרסום היה הכרחי אין משמעות להדלקה כזו אפילו בדיעבד.
נפק"מ: האם אדם שהגיע מאוחר לביתו צריך להעיר את בני ביתו על מנת להדליק בברכה או לא. שאם הפרסום הוא הכרחי, הוא חייב שיהיו עוד אנשים כדי שלהדלקה תהיה הצדקה.

תשובתו של מתן צדקני:

מצד אחד מדליק על שלחנו ודיו מזה נראה שפרסום הנס לא הכרחי להדלקה ומצד שני כתוב שיש להדליק עד שתכלה רגל מן השוק משמע שרק בזמן הזה שיש פרסום הנס לישראל או לגוים יש מצוות הדלקה. נפק"מ למאוחר בלילה האם יכול להדליק או לא כי עבר הזמן לפי הגר"א והרמב"ם או אם כן האם צריך להעיר את בני ביתו כדי שיהיה גם פרסום הנס בהדלקה או שיכול להדליק גם אם ישנים מכיוון שהמצות של הלילה בד"כ זמנם על הלילה.

תשובתו של נריה קליגר:

הגמרא במסכת שבת(כג:) הביאה את דין "פרסומי ניסא" בנר חנוכה, ודנו הפרשנים והפוסקים האם דין זה הכרחי בקיום המצווה או שהוא מהווה דין נוסף אך לא מעכב את קיום המצווה.
במקום אחר במסכת בשבת(כא:) מביאה הגמרא ברייתא המגדירה את זמן הדלקת נרות- "משתשקע החמה", ואומרת שאם לא הדליק אדם בשקיעת החמה בדיוק יכול להדליק "עד שתכלה רגל מן השוק". התוס' בפשטות הבין שאם לא הדליק אדם בפרק הזמן הזה לא יכול להדליק יותר מפני שעבר זמנה (וכן בר"ן וברא"ש). הרמב"ם (הלכות חנוכה ד,ה) פסק כך להלכה- "עבר זמן זה אינו מדליק". לשיטתם כאשר עבר זמן "פרסומי ניסא" עבר זמן המצווה, ויוצא שדין זה הכרחי בקיום המצווה.
מנגד, הרשב"א הבין שאף אם עבר זמן "שתכלה רגל" יכול להדליק כל הלילה, אבל לא יקיים "מצווה כתקנה", והראיה לכך ממסכת מגילה(כ:) "כל שמצותו בלילה כשר כל הלילה". יוצא מכאן שלדעת הרשב"א על האדם לפרסם את הנר באופן מקסימלי ע"פ המצב הנתון, אך דבר זה לא מעכב אלא רק לכתחילה. השו"ע (הלכות חנוכה תרעב, ב) פסק כך להלכה- "הני מילי לכתחילה… עבר זה הזמן… מדליק והולך כל הלילה". האג"מ הביא ראיה נוספת להבנה זו ממגילה (ה.) שם מוכח ברש"י שלכ"ע יכול לקרוא מגילה אף כשהוא יחיד וקורא לעצמו, ואם במגילה על אף ששייך בה דין "פרסומי ניסא" (כמבואר במגילה ג: "מקרא מגילה עדיף משום פרסומי ניסא") אפשר לקרוא ביחיד, כך גם נר חנוכה אין בו הכרח בפרסום הנס לרבים.
נפ"מ לדינא:
א. אדם ששכח או נאנס ולא הדליק בזמן המוגדר של "עד שתכלה רגל" האם יכול להדליק בברכה גם כשהוא נמצא לבדו? לדעת המג"א הסובר שדין "פרסומי ניסא" הוא חלק הכרחי בהדלקה ידליק בלא ברכה, אך לדעת החמד משה יכול להדליק בברכה מכיוון שדין "פרסומי ניסא" הוא דין נוסף אך לא הכרחי.
ב. נראה אף לומר שדין "פרסומי ניסא" בפני נוכרים תלוי גם במחלוקת הנ"ל. לדעת המג"א מכיוון שהוא חלק מקיום המצווה משמעותו מתרחבת והיא כוללת אף פרסום בפני נוכרים, ולעומת זאת לדעת החמד משה הסובר שזהו דין נוסף נוסף בלבד משמעותו מצטמצמת והיא לא כוללת פרסום בפני נוכרים. נפ"מ מעשית- אדם בעל שתי אפשרויות היכן להדליק נרות- אחת למול יהודים ואחת למול נוכרים, לדעת המג"א לא משנה היכן ידליק, לדעת החמד משה עדיף להדליק דווקא למול יהודים. בכל אופן גם יבחר להדליק בפני נוכרים גם לדעת החמד משה יברך מכיוון שהפרסום אינו לעיכובא.

רוצה להוסיף משהו? להעיר? להקשות?

בבקשה:

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.